עבר חודש מאז הרצח של גבריאל.
כמה היה יוצא לי לראות את גבריאל בחודש, מאז שנעשיתי גיסתו? בדרך כלל ראיתי אותו רק פעם במספר חודשים. החודש הזה התברר לי, מה הפסדתי בכל אותם חודשים בהם לא ראיתי אותו. ובכל אותן שנים שלפני, בהן לא הכרתי אותו כלל.
אני רוצה לספר על גבריאל מנקודת המבט שלי, כשרק הכרתי אותו ולאחר מכן, על גבריאל כפי שאני מכירה אותו עכשיו.
אחד הזיכרונות הראשונים שלי מגבריאל הוא ערב אחד כשהיינו נשואים ממש טריים ובאנו לביקור מולדת בכפר אדומים. הבית היה שקט, בחדר האוכל, המתינו לנו ארוחת דגים לשניים לאור נר (בצורת פרה אם מותר לי להזכיר) והמלצר העומד עלינו לשרתנו בנאמנות- גבריאל. הוא היה בעיני אז ילד נחמד. אחר כך למדתי להכיר שהוא ילד נחמד וחכם.
הוא היה הצלע השלישית בלהקת בני חוטר. בן-ישי, ספי וגבריאל היו מופיעים יחד באופן קבוע בשמחות המשפחתיות ולמרות החזרה הרבה על אותם קטעים ידועים, לאף אחד לא נמאס, כי תמיד היתה התפתחות, היו אילתורים וחידושים בכל הופעה. נוספו שירים חדשים ל"רפרטואר". כך גם בשולחן השבת. ככל שרבו התקליטורים של שירי קודש בבית, כן רבו השירים של השלישיה. גבריאל תמיד הקפיד לשיר את השירים על פי הזמנתה של אמא. גבריאל היה מציג את השלומיאל הזייפן בחבורה, אך למעשה היתה לו שמיעה מוסיקלית מעולה וקול שכיף לשמוע.
בשלוש השנים האחרונות, ראיתי אותו הולך ומתבגר, שוקע יותר ויותר בתורה ועם זאת, נעשה איש שיחה מעניין.
הוא גם היה הפוסק המשפחתי שלנו. וכאשר לא ידע את התשובה, לא התבייש לומר זאת, ולכוון אותנו למקור סמכותי יותר בעניין.
תמיד ראיתי אותו עסוק- קורא, או לומד בין אם זה ספר קודש או ספר אקדמי. פעמים רבות ראיתי אותו עוזר להוריו, לאחיו וגם לי- משגיח על בני שלמה ומסייע לבעלי לפנות את הקרוון שלנו בקיץ האחרון. דווקא בשנה האחרונה, ציפיתי שיתרחק ממני, בגלל התקרבותו לעולם התורני, אך קרה ההפך. התחלתי להרגיש יותר קרובה אליו, כי היו לנו יותר דברים משותפים לדבר עליהם. החל מ"הארי פוטר" ועד הסיבות לפסיקת הלכה זו או אחרת. בחג הסוכות האחרון ניהלנו תחרות לא רשמית בקריאת הטרילוגיה של טולקין "שר הטבעות" .
אני מודה ומתוודה, אני, המורה לאנגלית הפסדתי בגדול. עד היום טרם סיימתי את הספר הראשון ואילו גבריאל, כך ספרו לנו בימי ה"שבעה", הגיע לשליש הספר השלישי…
אחד הדברים שממש אהבתי אצל גבריאל, היה היצירות שלו בפלסטלינה. דמויות משעשעות ורקע מוחשי לתיאור סביבתן. יציאת מצרים, בית המקדש, ועוד.
אם מדברים על יצירות- גבריאל ביקש ממני להכין נגזרת נייר לזוג ש לחתונתו הוא הוזמן. הסכמנו שבמקום לשלם לי, יכין לנו מגילת אסתר בנוסח תימני, כיוון שבאותה תקופה למד כתיבת סת"ם. את הנגזרת הכנתי תוך שבועיים מיום ההזמנה אבל גבריאל , שלא באשמתו, לא הספיק לכתוב את המגילה.
מגילת חייו היא הפרושה לפנינו עכשיו. מסכת של קדושה, של התגברות על תאוות העולם הזה, של תיקון המידות.
סדר היום שקבע לעצמו, מלבד השיעורים הקבועים בישיבה. ניכר בה ניצול זמן שלא יתואר. עד הדקה האחרונה. זה גבריאל שהכרתי לפתע בחודש הזה.
גבריאל המלאך, שאכל ארוחה אחת ביום- איך אף פעם לא שמתי לב לזה כשהיה אצלנו? תמיד היה אומר שאכל כבר, או שיאכל אחר כך… גבריאל שקם לתפילת ותיקין ונשאר ללמוד עד שתיים לפנות בוקר-אני לא הייתי בישיבה בשביל לראות זאת… גבריאל שחששו להפריע לו להתפלל בגלל הקדושה שקרנה ממנו. גבריאל שעזר לעולים וחברים והיה תלמיד שמורים נהנו ללמוד ממנו. גבריאל שהשפיע על כל כך הרבה אנשים בעולם הזה.
בחודש הזה, גיליתי עד כמה גבריאל יכול להיות חסר לי, רק מפני שידעתי שלא אזכה לראות אותו עד תחיית המתים.
החיוך שלו, הקולות המשעשעים שהיה מפיק מגרונו, ההתכתשות מתוך צחוק עם שני אחיו הענקיים, עד שהיו הופכים לערמה לא ברורה של זרועות, רגליים וציציות מעופפות.
דבר התורה המעשיר הקבוע בסעודה שלישית,הקול השלישי שהיה מגוון כל כך את השירה ליד שולחן השבת, ומקומו בשלישיית המופיעים בשמחות.
בלוויה ובימי השבעה, למדתי שמותר וצריך להצטער על תחושת האובדן הזו, של אדם כל כך נשגב, שהשפיע על חייהם של עשרות אנשים בכל הגילאים- הורים, אחים, מורים וחברים. אבל יותר מזה, צריך ללמוד לשאוב עוצמה רוחנית מהנשמה המדהימה הזו שזכינו רק לטעום מעט שבמעט מנוכחותה.הוא היה כל כך עניו, שמעולם לא הרגשתי בעוצמה שלו, אבל זכר החיוך הטוב שלו תמיד ילטף, תמיד יחמם את הלב. ושמה של ביתנו החדשה, שנולדה שבוע וחצי לאחר שגבריאל עזב אותנו, נגה, שהוא ראשי תיבות "נר גבריאל ה'" יזכיר לי תמיד את דרך האור והאמונה שגבריאל התווה. דרך השואפת לנבואה אמיתית, לקדושה ולקרבת ה'
