"דודי ירד לגנו לערוגות הבושם לרעות בגנים וללקוט שושנים".
הכרתי את גבריאל מקרוב מהלימודים ואצלי כבן בית, משפחתי ואני עמדנו על מידותיו התרומיות של גבריאל שנלקח מאיתנו בדמי ימיו – עדין לא בן 18. גבריאל הצעיר היה נראה לנו כאחד מאיתנו, ואצלי – כבן משפחה. ראיתי אותו, לא פעם, שרוי בעבודת ה' עד לשעות הקטנות של הלילה. סיים את לימודי התנ"ך,
סיים ש"ס משניות וסיים את הרמב"ם. התמיד בלימודי השולחן ערוך, בלימודי הגמרא ובשאר לימודי הקודש. הנהגותיו היו לנו לדוגמא הן בעבודת ה', הן בהנהגות שבין אדם לחברו והן בשמחת החיים.
כדי לעמוד על הנהגותיו אספר כאן לדוגמא הקפדה אחת של גבריאל במצוות הציצית השקולה כנגד כל המצוות:
כאשר היה מחליף טלית קטן, היה מקפיד ללבוש את הציצית החדשה על הישנה ולאחר מכן היה פושט את הציצית הישנה, וזאת כדי להיזהר שלא ישהה אף רגע ללא ציצית.
בליל שבת, כאשר היה יוצא מביתנו לבית הכנסת, עטוף בטלית כמנהג בני עדתו התימנים, היה נראה בהדרת פנים מיוחדת שטהרתו ניכרת על פניו.
בכל הנהגותיו ראינוהו מקיים את הפסוק: "והייתם קדושים כי קדוש אני".
כאשר היה מגיע לביתנו, בימי החול ובמיוחד לשבתות, הבית היה מתמלא בתורה, בשמחה ובטהרה. על כגון אלו נאמר הפסוק: "דודי ירד לגנו לערוגות הבושם לרעות בגנים וללקוט שושנים" – הקב"ה ירד לגנו לקחת את השושנה המונחת כאן לפנינו.
אנו, בני המשפחה, בני החבורה, צריכים להתחזק בתורה, ביראת שמים ולקדש את ה' בחיינו. זאת ללא ספק הצוואה שהותיר לנו גבריאל.
ממך גבריאל מבקשים אנו, שתהיה מליץ יושר ותבקש מריבונו של עולם על המשפחה, על הוריך, אחיך ואחיותיך, חבריך ועל כל עם ישראל הזקוק לרחמי שמים, שיאמר הקב"ה די לצרותינו וידביר שונאינו תחתנו כמו שנאמר: "חרבם תבוא בליבם וקשתותם תשברנה". ושנזכה אנו כולנו לגאולה שלמה ולתחיית המתים. ומחה ה' דמעה מעל כל פנים. אמן ואמן.
יצחק נמתיוף
ירושלים