הרב בני קלמנזון

הספד על גבריאל חוטר

הרב בני קלמונזון

גבריאל האהוב.

גבריאל הנערץ.

גבריאל הסופרמן.

ההספד עליך מן הסתם יחזור על עצמו.

מה אפשר להגיד על אדם שהיה קרוב כל כך למושלם.

מה אפשר להגיד על מנהיג בכל רמ"ח איבריו.

מנהיג שלא רצה כבוד, אך בכל מקום העריצו אותו.

רגש, שכל, התמדה, חברות, אמונה, מידות, צדיקות, ענווה ומה לא.

כדי להיות אותנטי ניסתי בזמן כתיבת ההספד למצוא איזה חסרון. אני בטוח שיש באיזשהו מקום.

הרי כולנו בני אדם. בטוח שהיו לך חסרונות. מן הסתם מישהו יודע. אני לא הצלחתי למצוא.

גבריאל יש לי רק בקשה אחת אליך.

משפחתך שהיא חזקה כל כך תתמודד היא תצליח להמשיך להיות חזקה. גם היתד השנייה שנטעה

המשפחה בעתניאל תמשיך להיות חזקה.

אני לא מבקש למען משפחתך זה נשמע נורא. אולי גם להם יש חסרונות וקשיים. אך המשפחה הזאת

שסיפורה הפך לאגדה. המשפחה שעברה לסייע לגולן למרות שמקום עבודתה רחוק משם תתגבר

וגם אנחנו נתגבר בע"ה.

אך בקשה אחת יש לי גבריאל.

תעזור לחברים שלך.

אתה הצדיק הגדול, כשחברך גלעד חיפש מחליף לתורנות מטבח התנדבת להחליפו ללא היסוס. עכשיו הוא מסתובב עם תחושת אשמה. כאילו אפשר היה לדעת. כאילו לא היו יכולים הרוצחים להגיע מהצד השני.

חברי כיתת הכוננות מסתובבים עם תחושת אשמה כל כך לא צודקת. אתם נעלתם את עצמכם במעשה גבורה עילאי כל כך, והם מהצד השני קצרה ידם מלהושיע.

אני הייתי הראשון שהגיע אליך. וראיתי אותך כל כך שליו, כמו נועם עם החיוך המתוק על הפנים.

חייך אלינו עוד פעם אחת עם החיוך המתוק והצנוע שלך. ותסביר לחברים שלך שהם לא אשמים. אולי לא היו זכאים כמוך להיות האנשים שה' רוצה אותם לידו ממש.

אנחנו נתגעגע אליך. יחסר לבית המדרש אחד מאבני היסוד שלו.

תתפלל על כולנו שנצליח להתאושש מאובדנך. שהמאבק על ארץ ישראל שכל כך היה חשוב לך יוכתר בהצלחה.

בעז"ה נמשיך במשימות שנטלת על עצמך עד היום שתקום אל משפחתך ואלינו.