בס"ד
דברים על גבריאל- לעלייה לקבר, 30 יום –חברים בכפר אדומים
גבריאל-
30 יום עברו מאז עמדנו בדיוק במקום הזה, כל- כך הרבה אנשים כואבים, המומים ונסערים,
מנסים לקלוט את האסון שקרה לנו- ללא הצלחה.
קשה לקלוט איך בן- אדם כמוך, גבריאל, נלקח מאיתנו.
נולדת פה, בכפר אדומים.
יחד איתנו עברת את המעון, הגן ואת בית- הספר היסודי.
גדלנו, התבגרנו, התפתחנו ביחד,
אנחנו עלינו לכיתה ח', ואתה בחרת להמשיך ולעלות לכיתה ט'- בישיבת מעלה אדומים-
על-מנת לא לבזבז זמן מיותר.
קשה, קשה, לתאר במילים מה זה חבר ילדות- במיוחד בישוב כמו כפר אדומים, שכל-כך הרבה זמן נמצאים ביחד אנשים כל-כך שונים.
במשך השנים הצטברו המון חוויות שונות וסיפורים- מהילדות.
גבריאל,
כבר בתור ילד החלו להתבלט בך התכונות הכל-כך מיוחדות שלך.
הייתה בך שמחת חיים, חוש הומור, אומנותיות מפותחת בציור, חימר
ואפילו מחומר פשוט כפלסטלינה הצלחת ליצור דברים מדהימים.
תמיד חיפשת איפה לעזור, לתרום ולהשפיע-
אם בועד כיתה, במועצת תלמידים, אם בהגנה על חלשים יותר, ואם בסחיבת הג'ריקנים בכל טיול וטיול.
מגיל צעיר קיימת ודבקת באורח חיים דתי וירא שמיים, התחזנת בבית הכנסת, למדת כל השנים תורה והתייחסת לכך במלוא הרצינות-
ידעת לקבל כל אדם כמו שהוא, ותמיד ניסית להשכין שלום בין חברי הכיתה (משימה שלעיתים נראתה בלתי- אפשרית).
את כל זה עשית בשקט המיוחד שלך, תמיד עם חיוך, בצניעות כל-כך גדולה ובלי להתנשא.
רובנו בשנים האחרונות לא זכינו לשמור איתך על קשר רציף,
אבל פגשנו בך מידי פעם,
כשבאת לבקר בכפר, וכשתמיד התגייסת ובאת למחנות של הצופים לבקר אותנו ולעזור לנו.
בהלוויה ובמשך השבעה- שמענו כל-כך הרבה סיפורים מיוחדים עליך, מכל-כך הרבה אנשים,
גילינו ולמדנו המון דברים חדשים- שלא ידענו עליך .
אנחנו מודים לאלוקים שנפלה בידינו הזכות לגדול ולחיות יחד איתך.
אנחנו מרגישים החמצה ומצטערים על כך שבשנים האחרונות- זה לא היה אותו הקשר.
"לפול פתאום לתוך חלום בלהות
ולגלות שזאת המציאות,
לחיות את הכאב כל פעם מחדש.
ובימים כאלה שהכל נספג בך
ודמעות, כעס, תפילה, וזעקה- צועקים ממך
קשה להרים את הראש ולנשום אויר נקי.
חיינו רצופים מכות מסוגים שונים,
אבל בימים כאלה שהכל נספג בך
כל הדברים מסביב נראים לא חשובים,
והכל נראה חלק משרשרת אין-סופית שאין מנוס ממנה.
ומי מחברי יפול? אולי כך סתם באמצע הלילה
ואולי במקום שיש את מי להאשים
ומה תהיה המכה הבאה? ואיך ממשיכים?
ובתוך כל הכאב הזה
והים של הדמעות והצער
אנחנו יודעים שיש בנו את הכוח ללכת הלאה,
ובידינו צדקת הדרך והתקווה באבא שלמעלה.
ולאן אנחנו הולכים- רק אלוהים יודע,
והוא לבדו מחליט למי נתגעגע".
מבטיחים להמשיך בדרכך-
מחזור י"ג, כפר אדומים.