הספד לגבריאל הי"ד
(דניאל ט כא) "וְעוֹד אֲנִי מְדַבֵּר בַּתְּפִלָּה וְהָאִישׁ גַּבְרִיאֵל אֲשֶׁר רָאִיתִי בֶחָזוֹן בַּתְּחִלָּה מֻעָף בִּיעָף נֹגֵעַ אֵלַי כְּעֵת מִנְחַת עָרֶב". גבריאל, המלאך גבריאל! גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחילה – כאן אתנו לפני יומיים, מוע, ביעף כעת מנחת ערב – ערב שבת. היה ואיננו. פחד גדול אני נפחד כשאני צריך לדבר עליך, גבריאל. איך אפשר לדבר על מלאך, על שרף, על שר של אש כמוך. למנצח על יונת אלם. צריך לשתוק ממה שעלה במחשבה לפניו. אי אפשר לדבר. אבל חייבים, כי אני חייב לספר לכולם מה למדתי ממך. ואני תולה בטחוני במה שאתה עניו, שאהבת את כולם, שכולם יכולים להיות חברים שלך, החברותא שלך. ומן הסתם תמחל לי.
אבא ואמא ספרו לי שכבר בהיותך ילד היתה בך אהבת תורה. למדת את התנ"ך, שיננת ש"ס המשניות. כבר בתור ילד השתתפת בשיעורים של המבוגרים – ילד בן 10 שהולך לשמוע שיעורים בתנ"ך, בגמרא. באת לישיבה מלא וגדוש תורה. אני יודע שידעת תורה נביאים וכתובים. ידעת הרבה מסכתות – בבלי וירושלמי. ידעת את הרמב"ם שכל כך אהבת.
החבורה יודעת כמה קשה ללמוד תורה. זה קשה! קשה מאוד! מכלה את כל הכוחות. אבל לנו יש את גבריאל. לא! לנו היה את גבריאל! גבריאל שנמצא כל יום מהבוקר עד הלילה בבית המדרש. גבריאל שקם לותיקין. גבריאל שלומד עד 2.00 בלילה. גבריאל שנסע הביתה רק פעמיים מתחילת השנה, כי הוא אהב כל כך את התורה. גבריאל שאמא אומרת לי ביום ההורים: תבקש מהבן שלי שימשיך ללמוד, אבל שיעשה קצת הפסקות למנוחה, כי הוא לומד ללא הפסקה. אבל המלאכים לא מפסיקים. גבריאל שלומד את המשנה עם ר' אליעזר ור' יהושע, עם רבי עקיבא ורבי טרפון, גבריאל שלומד את הגמרא עם אביי ורבא, גבריאל עם הרי"ף והרמב"ם, הרמב"ן והרשב"א, עם הקצות והנתיבות. גבריאל שיושב בשיעורי מחשבה ומתבונן בעינים נבונות. גבריאל החושב וההוגה במחשבות עליונות. גבריאל שאני מתייעץ אתו על השיעורים. שמחזיק בכנפיו את החברים לשיעור. לפני ואחרי אפשר לבוא אל גבריאל, הוא יסביר, הוא ילמד, הוא ישב עם כל מי שצריך. אני לא ידע מה זכיתי שכמעט חמישה חודשים יש מלאך בשיעור שלי. עכשיו המלאך נמצא עם רבי ישמעאל ורבי עקיבא, עם אביי ורבא, עם הרי"ף והרמב"ם – הרמב"ם שכל כך הרבה עמלת לדקדק בו , ולא הנחת אותו עד שכל מילה בו היתה ברורה.
גבריאל! ישנו עוד דבר שאני חייב לספר. למדתי ממך מהי ענווה. בחור שקט ועניו שיושב בסוף בית המדרש ולומד בשקידה עצומה את תורתו. איזו גדלות נפש ועצמה רוחנית, וכל זה בכלי רך ועדין כל כך. ממש מלאך. כמה אהבה רוך וחום חילקת לחבריך. איזו עדינות נפש ואצילות. שהייתי מתייעץ אתך לגבי חבר'ה בשיעור, כמה עודדת אותי ונתת לי כח להמשיך. איך ידעת להסתיר את גדלותך. כתבת לסבתא וסבא מכתב באנגלית. ספרת להם שהיום בישיבה מתחיל בשעה 7:00 ונגמר בשעה 11:00 בלילה. לא רצית להדאיג אותם והוספת: "Then we go to bed". הולך לישון ב11:00- – חלומות. אנחנו כולם יודעים שהיום אצלך התחיל בתפילת ותיקין, והסתיים בדרך כלל בשעה 2:00. בסדר היום שכתבת לך, החברותא האחרונה שלך מתחילה ב12:30 בלילה. רק לא רצית להדאיג את סבא וסבתא. כתבת להם שאתה יודע שזה נשמע נורא שלומדים כל כך הרבה זמן, אבל באמת זה לא כך, כי אתה לא מרגיש איך הזמן עובר. כך כתבת, והוספת: "I think that I have a great time". איזו רגישות.
אחותך סיפרה לי שביום שישי לפני הרצח שמרת בישיבה. היא שאלה אותך אם אתה לא פוחד, ואתה אמרת בפשטות, שלא. היא המשיכה ושאלה: מה יקרה אם יבוא מחבל. אמרת שאתה תירה בו ותהרוג אותו. לא הניחה לך ושאלה: ואם יבואו כמה מחבלים ויירו בך מה תעשה? ענית: אני אשמח למות כשאני יודע שהצלתי את חבירי. הוספת "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", כרבי עקיבא בשעתו. וזה מה שקרה. נרצחת על קידוש ה'. אני בטוח שיצתה בת קול ואמרה "חלקם בחיים". אך מה אתנו, גבריאל? אנחנו, שעפת מאתנו בסערה השמימה והשארת אותנו בלעדיך.
אני מבקש לסיים במשפט שגיליתי בין כתביך. אני חושב שהוא צוואה אלינו. לאבא, לאמא, לאחיך ואחיותיך. לנו בישיבה, ולכל העם היושב בציון. כתבת פירוש על ספר יחזקאל פרק ז', ובין השאר כתבת: "תפסיקו לעשות חשבונות – רווחים, עכשיו זה כבר לא חשוב, עכשיו צריך לדאוג לחיים, מי שישאר קצת בחיים ראוי לו לשמוח". כן, את זה כתבת כנבואה שנזרקה מפיך.
אני מבקש ממך גבריאל שתלך אל רבונו של עולם, ותבקש עלינו רחמים. תבקש רחמים על אמא ואבא וכל המשפחה. על חבריך בשיעור שלך בישיבה שכל כך שבורים ורצוצים, על הישוב עתניאל שהקריב כל כך הרבה קרבנות על מזבח ה'. לך ותבקש מריבונו של עולם שירשום על מצחן של צדיקים – כל עם ישראל – תיו של דיו שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה, ולא פחות מזה על מצחם של רשעים – מחבלים ארורים – תיו של דם כדי שישלטו בהן מלאכי חבלה. לך ותאמר לרבונו של עולם "געור חית קנה" – שיגעור חיה, חית טרף נוראה דת האיסלאם הבזויה, ויקנה עדה שכל כך כאובה וסחופה – עדת יעקב מי מנה. שיאמר די לצרותינו, ויתן לנו כח למלא צוואתך. ומתוך חילול השם יתקדש שמו בעולמו במהרה בימינו. ויבולע המוות לנצח, ותמחה דמעה מעל כל פנים, וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ. אמן.